לא פעם ולא פעמיים קורה לי שהמשפט "אין שכל – אין דאגות" מהדהד בראשי. בעיקר זה קורה לי בכל פעם שאדם שאני מאמן או חבר קרוב מטיחים בפניי את הכאב הנלווה לידיעה והתפתחות. אני זוכר שגם אני, זמן לא רב לאחר תחילת דרכי בהתפתחות אישית, כמעט וויתרתי על המשך הדרך בגלל לא מעט מכאובים שהתעוררו במהלך התהליך שלי.
מי מכם שכבר עושה את דרכו זמן מה, יודע ונוכח לכך שפעמים רבות הרבה יותר קשה ומעמת להסתכל למציאות ולהישיר אליה מבט מאשר לטמון את הראש בחול ולעשות מעשה בת היענה. כולנו, ללא יוצא מן הכלל, מעדיפים חיים מלאים ושקטים, ללא דרמות מיותרות, בחירות גורליות ואפקטים משני-חיים. אנחנו יצורים של הרגלים, כך חונכו וכך גידלו אותנו להיות. יש משהו בשגרה, ביום יום, בהרגלים שלנו שהוא פשוט ממכר מרוב שהוא נוח.
אני לא מכיר אנשים שקמים בבוקר ואומרים לעצמם "או.קי, אז איזה עימות בא לי לעשות היום…". רובנו רוצים בפשטות, להיות משמעותיים, להרוויח את לחמנו, לגדל את ילדנו, להיות אוהבים ונאהבים, לחזור הביתה, לאכול, לישון ולקום למחרת לעוד יום.
כולנו נולדים ללא שכל. מה זאת אומרת? ברור שלכולנו יש איזשהו מושג על מספר דברים בחיינו אבל רובנו פשוט תוצרים של השפעה חינוכית מסוימת והשפעה סביבתית. שני הגורמים האלה לעיתים מפריעים לנו לראות את התמונה באופן בהיר וברור ולעיתים אף מעוורים את עינינו לחלוטין. קחו בחשבון שאחת התופעות החזקות במין האנושי היא "תופעת העדר". בסופו של דבר אנחנו מובלים על ידי גורמים רבי השפעה וגדולים מאיתנו, גם בתור ילדים (שם הגורמים הם הקבוצה אליה אנו משתייכים או ההורים שלנו) וגם בתור מבוגרים (שם הגורמים המובילים הם טרנדים, כוחות שוק ואופנות מתחלפות).
בתהליך התפתחות אישית, שהרי כבר אמרנו שהוא תהליך של ערנות היוצרת מודעות, הדבר הראשון שאנו שמים עליו דגש הוא זכות הבחירה של האדם היחיד. זכות זו ניתנה לכל אחד מאיתנו, ללא הבדל בדת, צבע, מין, גזע. היא אותה זכות היוצרת מרחב בו כולנו שווים. זכות זו איננה משויכת לכוחות חיצוניים (כגון, אופנה, לחץ קבוצתי, וחברות מסחריות עם אג'נדה ברורה) אלא מעודדת את האינדיבידואל, האדם הפשוט, היחידני, לקחת אחריות על חייו ועל השקפת עולמו, פעולותיו ורצונותיו ללא התניה כלשהיא. כשאדם משתמש בזכות זו הוא כבר איננו מובל כחלק מהעדר, הוא איננו חסר אונים או חסר אפשרויות, הוא איננו תלוי בנסיבות המשתנות של חייו אלא הוא זה היוצר אותן (כמובן את אלו אשר בשליטתו).
ברגע שאדם מבצע בחירות בחייו ולוקח את חייו בידיו הוא מתחיל להסתכל על מצבים באופן שונה, מפותח יותר ונרחב יותר. באותו הרגע ממש הוא מתחיל לקבל שכל. הווה אומר, הוא מבין שהוא האחראי על החיים שלו על כל המשמעויות, התמורות והמחירים. המחיר עליו אני מדבר הוא מחיר השכל. כי כשאתה קטן בעיני עצמך, חסר אונים, חסר יכולת, לא אוהב את עצמך ולא חושב שאתה מסוגל לכלום – אתה גם לא מצפה מעצמך כלום. וכך אתה יוצר עצמך מובל, חסר חשיבה עצמאית ומימוש ותקוע. אך ברגע הראשון שלקחת אחריות על חייך ושינית סיטואציה שלילית לחיובית על ידי בחירה – אתה בבעיה, כי לא ניתן לשוב יותר לאחור.
בסרט "מטריקס" ישנה סיטואציה שבה מורפיוס מציע לניו לקחת אחת משתי גלולות, כחולה או אדומה. הכחולה – גלולה שמשכיחה ממנו את כל ה"שכל" שהוא יכול לקבל בהמשך הדרך שלו, אם ייקח אותה יחזור למציאות מקבילה בו הוא יחיה בצורה מסוימת במשוואה שאומרת "אין שכל – אין דאגות". השנייה אדומה – הגלולה שתגלה לו את כל האמת – אך היא בעלת מחיר הידיעה. לא ניתן לחזור אחורה לאחר שלקחת אותה ועם האמת והידיעה שלה הוא יהיה צריך להתמודד לאורך כל המשך חייו. זוהי דוגמא מופלאה להסביר נקודה שלא תמיד פשוט להבין אותה ועוד פחות פשוט במקרים מסוימים בתוך תהליך התפתחות אישית להתמודד איתה. אם בחרתם ללכת בדרך זו של חקירה פנימית, יצירת חייכם במו ידכם, התמודדות וצמיחה, שינוי והעצמה, הרי שבחרתם בגלולה האדומה. יהיו המחירים אשר יהיו בתוך תהליך התפתחות שכזה, אני מאמין בכל ליבי שאלו מחירים זעירים יחסית לתמורות האדירות של הדרך.
איך תיצרו תהליך התפתחות מופלא:
- רשמו את כל הרווחים שהשגתם עד היום בתהליך ההתפתחות שלכם.
- ציינו באילו סיטואציות יצרתם את הרווחים והלמידות הללו.
- כתבו באילו מצבים היה לכם קשה יותר להתמודד ומה עשיתם שם בכל זאת.
- אל תשכחו בכל יום להוקיר את הדרך שלכם ואת המאמץ שאתם משקיעים בהתפתחות שלכם.