תיקון גורס קלקול. גם במקורותינו וגם בשיחות "אבירי הניו אייג'" חוזרת פעמים רבים שיחת התיקון. התיקון הכללי, תיקון חצות, תיקון שבועות, תיקון ההתנהגות שלנו, ובכלל, אנו דורשים תיקון בלתי פוסק. משל היינו רהיט מקולקל. כל שיחה על תיקון מניחה שקיים קלקול. עלינו לתקן את דרכינו, את מערכות יחסינו, את הדרך שבה אנו פועלים, ובכלל את מי שאנחנו.
הרשו לי להציע הצעת תיקון נוספת. הדבר החשוב ביותר אותו אנו נדרשים לתקן הוא את ההנחה שאנו מקולקלים! הנחת הקלקול שהוא אנחנו מתבססת על מימד השוואתי בלתי פוסק שבו אנו נדרשים להיות חכמים כמו… מוצלחים כמו… יפים כמו… ועשירים כמו…, כאשר כמעט תמיד ההשוואה נעשית מול דמויות לא אמיתיות, רובן מוצגות בפנינו על ידי אמצעי התקשורת מתוך כוונות שיווקיות ברורות וגורמות לנו להרגיש בכל עת מקולקלים מספיק על מנת שננסה לתקן עצמנו באמצעות רכישות לא רלוונטיות. ההיא מהמגזין שוקלת גרם וחצי מה שהופך כל פיסת בשר על גופינו למקולקלת בעליל. ההוא מהסרט נורא מצחיק ובטוח בעצמו כל הזמן מה שהופך את החששות וחוסר הביטחון שלנו למקולקלים לחלוטין. ההוא משכונת היוקרה עשיר ומאושר כקורח מה שהופך את הדילמות הכלכליות שלנו למקולקלות לפחות כמונו. התובנה החשובה מכולם היא שהאמת רחוקה ממימדי ההשוואה המעוותים בהם אנו חיים. ההיא מהפרסומת רוטשה על ידי תוכנות מתוחכמות ריטשו לא רק את אור פניה וניצני משמניה אלא גם את חששותיה ופחדיה המגוונים. הבית הגדול של ההוא ממול הוא מקור של חששות בעצמו ולא מונע מההוא שגר בד' אמותיו לחוות חוויות של חוסר, פחד ונטישה.
הנדרש לתיקון הוא התפיסה שאנו מקולקלים. כל אחד ואחת מאיתנו מיוחדים ושלמים מעצם היותנו. אין עוד אף אחד כמונו בעולם כולו וכל השוואה שכזו היא השוואה מלאכותית, חיצונית, מבוססת על עשרות נתונים שקריים או לא רלוונטיים. אנו מוצאים דוגמאות לחוויית תיקון הנדרש בכל מקום. אמר לי מאומן, איש חכם, שהוא חייב לתקן את הדרך שבה הוא מדבר. הסתכלתי עליו בפליאה. אמרתי לו שאני איני מבין מה הכוונה שהרי שוחחתי עימו פעמים רבות, הוא אחד האנשים שאני מאד נהנה לשוחח עימם. הוא הסביר לי שמאז גיל צעיר, עקב בעיית דיסלקציה קלה, הוא נוטה להתבלבל לעיתים בהוראות זכר ונקבה לשוניות וזוכה תמיד לתיקונים מסביבתו שגורמים לו להרגיש טיפש. שאלתי אותו מה דעתו לתקן את ההרגשה המטופשת הזו שלו במקום לנסות ולתקן את השפה שלו…
דוגמא נוספת, סיפרה לי ידידה טובה שהיא חייבת לתקן את מערכות היחסים שלה. שאלתי אותה למה היא מתכוונת. היא הסבירה לי שפעמים רבות מאשימים אותה הוריה על כך שהיא דואגת קודם כל לעצמה. שאלתי אותה מה דעתה לתקן את הכוח הרב שהיא נותנת לדעות של אחרים ביחס אליה במקום לתקן את התכונה הנהדרת שהיא "ראשית לדאוג לעצמי". בתוך השיחה גם התבהר לה שהדאגה שלה לעצמה בראש ובראשונה אינה דאגה אגואיסטית שגורמת לה לבוא על חשבון סביבתה, אלא שחווית התיקון הנדרש נוצרה עקב בעיית חוסר הביטחון שלה בה.
לפני שנים מספר התארחתי כמרצה באחד המרכזים ליהדות מתקדמת במסגרת תיקון השבועות האלטרנטיבי אותו הם מנהלים אחת לשנה בערב שבועות. הקשבתי קשב רב לסדרת הרצאות של נואמים חכמים שהסבירו למקשיבים על כל הדברים אותם עליהם לתקן. ישבו בקהל מאות מקשיבים ואני במשך שעה רצופה עברתי והסתכלתי על פניהם של המקשיבים מתוך קשב רב. ראיתי אותם צוחקים, חושבים, חולמים ואפילו דומעים. אני זוכר עד היום שברגע מסוים אחד הבנתי שהדבר אותו אני רוצה להגיד להם, ממש לקום ולצעוק להם, הוא שהם מקסימים להפליא. שכל אחד מהם שלם ומיוחד והם מתבקשים להפסיק לתקן לאלתר ולהתחיל לחוות חוויה אותנטית ומאושרת של שלמות, פשוט כי מגיע להם.
אז מה עושים?
1. בכל פעם בו אתם חווים עצמכם "לא מספיק טובים" ונזקקים לתיקון, נסו למצוא לפחות 3 דברים הקשורים בנושא, עליהם אתם זכאים למילה טובה ופרגון.
2. בכל פעם שמתעוררת חווית החוסר כתוצאה מהשואה כזו או אחרת, רשמו לעצמכם את כל אותם הדברים אותם אתם משערים ביחס למושא ההשוואה אבל לא באמת יודעים את האמת עליו.