פרה רזה/פרה שמנה

למדתי, שכדי להשיג תוצאות אני צריכה להאמין שכל יום מוליד מציאות חדשה ושבכל פעם, אני צריכה להכיר בחוסר ההצלחה ולהוקיר לעצמי על הניסיון. 

המון עבודה אבל זו הנוסחה… 

ואז פתאום עולה המחשבה: "רגע רגע חמודה, עבודה עבודה… אבל איפה התשובות לשאלות שצצות? למה דווקא אני או למה זה מגיע לי?"

והופ… איזה מזל שקופץ לו מלאך קטן ואומר: "שלום לך, אתה משמאל אדון שדון, תשאל נכון.  

לא למה אלא לשם מה? מדוע הגיע הקושי הזה? אולי הדרך לא מספיק מדויקת?

ובום! נפלה תובנה. אם כל הזמן מתקבלת אותה תוצאה לא רצויה, הגיע הזמן לשנות.  

ואז מתחיל תהליך חקירה פנימי.

התחלתי לצלול למעמקי הנפש שלי ולהסביר למנהל הגדול שיושב שם מאחור: "היי תת מודע נחמד, הגיע הזמן שאני אנהל את חיי.

להכיר בפחדים, בחששות, בסיכונים ובמה שעלול לקרות".

פתאום יש קצת יותר בהירות ושקט שמנצח על הכאוס הגדול הזה. נכון שיש דרמה גדולה, אפילו סכנת חיים בתמונה.

אבל יש מודעות, יש דיאלוג עם הנשמה החשופה, אין יותר הדחקה, יש הבנה שרק אני כרגע על הבמה. כרגע הכי נכון וחשוב זה לא לשהות זמן רב למטה, במקומות שבהם שולטים הכעס, האכזבה והתסכול, הרי הם חברים טובים. דרך אגב, כשנותנים להם מקום, הם קופצים על הרעיון, וכשמספקים להם סיבה, הם חוגגים ועושים מסיבה. 

הם ניסו לשאוב אותי לתהומות, ואם לא הייתי מתחילה תהליך של התפתחות התודעה, לא בטוחה שהייתה מהן דרך חזרה.